רש"י על סוטה ל״ט

1 והזה לאחריו - ואף שם היו כלים הצריכין הזאה:

2 הזאתו פסולה - דבעינן כוונה לטהרה כדכתיב במדבר י״ט:י״ט והזה הטהור על הטמא שיהא מתכוין לו:

3 על הצדדין שבפניו - צדדין שיש ממנו ולהלן ולא צדדין שישנו ממנו ולאחור והכי נמי העומדין בצדדין של כהן הימנו ולהלן בכלל ברכה הן דכלפניו דמי אבל של אחר הימנו אע"פ שאינן אחריהן ממש כלאחריו דמי:

4 ובפתחו - וכשהתחיל ובעזרא כתיב:

5 עמדו - שתקו:

6 שלא נטל ידיו - לפני עלותו לדוכן:

7 במה הארכת ימים - איזה זכות בידך שהארכת ימים:

8 קפנדריא - לקצר דרכו דרך בהכ"נ ליכנס בפתח זה ולצאת כנגדו ולשון קפנדריא מפרש בברכות דף סב: אדמקיפנא אדרי איעול בהא עד שאני מקיף סביב השורות הללו אכנס בזה ואקצר דרכי ודרי שורות בתים:

9 ולא פסעתי על ראשי עם קודש - שהיו יושבים התלמידין בבית המדרש על גבי קרקע והמהלך ביניהם כשהן יושבין ונכנס לישב במקומו מרחיב פסיעותיו בעל כרחו והוא לשון מפסע ונראה כמפסע על ראשיהם לפיכך צריך להקדים או ישב לו מבחוץ:

10 ולא נשאתי כפי לברך - שכהן היה:

11 בלא ברכה - ברכה דמפרש ואזיל מאי מברך:

12 וכי עקר כרעיה - בעבודה למיסק והוא מחזיר פניו כלפי תיבה מאי אמר:

13 וכי מהדר אפיה מציבורא - כשגומר ברכותיו מחזיר פניו לצד התיבה עד שיגמור שליח צבור המברך את עמו ישראל בשלום:

14 מה שהבטחתנו - שתסכים על ידינו כדכתיב ואני אברכם במדבר ו:

15 לכוף קשרי אצבעותיהם - שפושטין אצבעותיהם כשמברכין ולאחר שגמרו סוגרין אגרוף שלהם כשאר בני אדם קשרי אצבע הם החליות שכופפין ופושטין בהם:

16 אין הקורא - שליח צבור שקורא כהנים שיחזירו פניהם לברך:

17 אמן - של ברכת הודאה:

18 דיבור - כהנים:

19 לעקור רגליהם - מן הדוכן אלא עומדין כפופין לפני התיבה. יש ללמוד מכאן סדר נשיאות כפים כך הוא עוקר רגליו בעבודה ממקומו ובא לפני התיבה ומתפלל יהי רצון שתהא ברכה כו' כדלעיל ומאריך בה עד שתכלה אמן של הודאה מפי צבור ושליח צבור קורא כהנים אם שנים הם ואם יחיד הוא אינו קורא והוא מחזיר פניו מאיליו כדאביי דאמר לעיל סוטה דף לח. לא' אין קורא כהנים וכשכלה דיבור מפי קורא מברך אשר קדשנו כו' ואח"כ מתחילין בברכה וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח צבור מתחיל שים שלום והכהנים מתפללין רבש"ע עשינו מה שגזרת עלינו כו' ומאריכין בה עד שתכלה ברכה מפי שליח צבור ועוקרין רגליהם והולכין להם:

20 עד שיכלה אמן - של ברכת התורה וכל הני משום דתרי קלי לא משתמעי:

21 עד שתגלל ס"ת - במטפחותיו כדי שלא יהו הגוללים טרודים מלשמוע הפטרה מפי המפטיר:

22 להפשיט את התיבה בצבור - כל זמן שהצבור בבהכ"נ שהיה דרכם להביא ס"ת מבית אחר שמשתמר בו לבית הכנסת ופורסין בגדים נאים סביב התיבה ומניחין אותה בתוכה וכשיוצאין משם ונוטלין ס"ת להוליכו לבית המשתמר בו לא יפשיטו הבגדים מן התיבה בפני הצבור שטורח צבור לעכב שם עם ס"ת אלא מוליך ס"ת לביתו ומניחו והעם יוצאים אחריו ואח"כ הוא בא ומפשיט את התיבה:

23 איכא פיתחא אחרינא - משנטל ס"ת לצאת דרך פתחו הרוצה לצאת בפתח אחר יוצא ואפי' לא יצא ס"ת ליכא פיתחא אחרינא נכון שיצא ס"ת תחילה ולא יצא האדם בפתח לפני ס"ת:

24 בר אהינא אסברה לי - חכם ששמו בר אהינא אסברה לי הבינני טעמו של דבר:

25 העם מה הם אומרים - שיראו מסבירי פנים ומודים לפניו על ברכותיו להראות שהן נוחות להן:

26 ברכו ה' מלאכיו ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו - שלש מקראות הן כנגד ג' ברכות:

27 במוספי דשבתא - שהוא נשיאת כפים חדש שאינו בחול צריך לחדש את דברי העם:

28 ברוך ה' מציון - אינו באותו מזמור והיינו דקא פריך ונימא יברכך ה' מציון דכתיב בההוא עניינא:

29 במנחתא דתעניתא - שנושאין בו כפים מה שאין כן בשאר מנחות משום שכרות כדאמרינן במסכת תענית בפ' בתרא דף כו::